לפני שאסביר על דמיון מודרך, חשוב להבין מה הם ההורמונים שקשורים בתהליך הלידה

וכיצד הם משפיעים על גופך ברגעי לחץ ורוגע-

 

אוקסיטוצין- נקרא גם הורמון האהבה, הוא מופרש כאשר אנחנו מרגישים מוגנים ורגועים. זהו ההורמון העיקרי האחראי ליצירת הצירים. לכן רוב הצירים מתחילים בלילה- בחושך, כאשר אנחנו בבית, במקום הבטוח שלנו- הגוף משתחרר מהסטרס של היום ואז משתחרר אוקסיטוצין והצירים מתחילים. האוקסיטוצין ממשיך להיות מופרש במהלך כל הלידה, ככל שהלידה מתקדמת מופרש יותר אוקסיטוצין ולכן הצירים נהיים צפופים יותר ועוצמתיים.

האוקסיטוצין גם אחראי על היווצרות החלב והיקשרות האם והתינוק מיד אחרי הלידה.

 

אדרנלין- נקרא גם "הורמון ההישרדות" הוא מופרש בשעת מתח, הוא גורם לנו להיות יותר עירניים ודרוכים.

כאשר אדרנלין מופרש בשלב הראשון של הלידה- הוא עוצר את פעולת האוקסיטוצין ולכן לפעמים נראה לידות ארוכות עם צירים כואבים ולא יעילים, או צירים שהופסקו בשלב כלשהו, לדוגמא בזמן ההגעה לבית החולים, כתוצאה ממתח של האם.

​

אז מה לעשות בשביל שהגוף יפריש את ההורמון שמעודד לידה ולא זה שמעקב אותה?

צריך להראות ולהשרות לגוף רוגע ושלווה גם בסיטואציה שהיא כן מלחיצה, כמו תחילת צירים או דאגה הגיונית לקראת לידה.

איך עושים את זה? הרפייה ודימיון מודרך.

​

דבר ראשון נרצה לשדר למוח שעכשיו אפשר להירגע. ולא, לא נצליח לעשות את זה בכך שנגיד לו להירגע, הוא פשוט לא יאמין לנו, כי הגוף ישדר דבר אחר לגמרי. לכן, נצטרך לגרום לגוף באמת להרגיש את זה, פה נכנסת ההרפיה. 

הרפיה מתרחשת כאשר אנו  לוקחים נשימות עמוקות ואיטיות, מורידים את מספר הנשימות לדקה, מורידים את הדופק ופשוט מרפים ומשחררים את השרירים והמתח בגוף. בשלב זה המוח קולט את הגוף הנינוח ויכול לאפשר שחרור של אוקסיטוצין.

​

השלב הבא הוא המחשבות, כי מספיק מחשבה מלחיצה קטנה בשביל להכניס את הגוף למגננה

שוב ולא משנה כמה הגוף נינוח, המחשבות יכולות לעורר אותו שוב.

פה ניתן להשתמש בדמיון מודרך- 

דימיון מודרך זו דרך בה אנו או מטפל מדריכים את הדמיון שלנו על מה לחשוב,

המטרה היא להגיע למקום בדמיון שעושה לנו טוב, מקום בו נרגיש בטוחים,

רגועים שלווים, זה יכול להיות מקום מוכר, כמו בית, או מקום שהיינו בו בעבר,

כמו חוף אקזוטי בארץ רחוקה, או מקום שהמצאנו בדמיון.

לאחר שבחרנו מקום מרגיע, ננסה לחוש  את כל התחושות שהמקום מעורר בנו,

נפעיל את כל החושים, מה הריחות, הצבעים, המזג אויר, הקולות...  

לאחר שנירגע ונרגיש כאילו אנחנו ממש במקום הזה שכל כך נעים לנו בו יקרה דבר מעניין-

המוח שלנו יאמין לדמיון!!! מבחינתו אנחנו באמת שם.

​

 כיצד להשתמש בכלי המדהים הזה על מנת להגיע ללידה קלה?

 

במהלך ההריון- כאשר את נקלעת למצבים מלחיצים שאין לך שליטה בהם, כמו דאגה לפני בדיקה,

או דאגות מהלידה, זה זמן טוב להירגע, לנשום לאט ולדמיין את המקום שלך... את יכולה לתרגל כל ערב,

או פעם בשבוע, זה לא באמת משנה, העיקר שהגוף ירגיש נינוח ורגוע. התחושות הללו יעזרו לך

ויתנו לך כוח לעבור הריון רגוע, ללא סימפטומים שמאפיינים לחץ (כמו נשירה, כאבי ראש, עצירות ועוד..)

​

לקראת לידה ובמהלכה- כאשר את רוצה שמאזן ההורמונים שהסברתי בהתחלה יהיה תקין,

וברור לך שאת צריכה להיות רגועה ושלווה על מנת לאפשר ללידה להתפתח, תנסי לתרגל את הדמיון המודרך כל ערב לפני השינה.

גם את הצירים ניתן לעבור בצורה קלה יותר אם תתכנסי ותמקדי את כל האנרגיה שלך פנימה ולא החוצה.

במקום להיות בשליטה על מי בחדר, כמה רופאים ואחיות נכנסים ועוד דברים שמטרידים ולא רלוונטים לרגע הזה שלך. 

 תנסי לשחרר שליטה, פשוט לעצום עיניים, לנשום לאט אל הבטן, להרגיש שלמרות הכאב את יכולה להרפות את השרירים ולאפשר ללידה לקרות, את יכולה לאפשר לתינוק שלך לבוא אלייך.

בהפוגות בין ציר לציר תנסי להמשיך ולהיות ממוקדת במחשבות שלך ולא בסביבה החיצונית, לחשוב מחשבות נעימות ומרגיעות בעיניים עצומות.

היופי שניתן לתרגל זאת גם מי שבלידה פעילה וגם מי שעם אפידורל, הרי את האוקסיטוצין צריך בכל סוג של לידה ואם יהיה מתח ואדרנלין, זה יעקב את הייצור שלו...

​

​

מקווה שעזרתי ואפילו במעט...

לפרטים נוספים, שאלות ותמיכה וכמובן לקביעת טיפול רפלקסולוגיה שמרגיע ומאפשר את כל הרוגע הזה...

מוזמנת ליצור קשר, ליטל.

​